להתפשט באור

אני זוכר כמה פחדתי להתפשט באור. הרבה יותר בטוח להיות לבוש או להתפשט מתחת לשמיכה. הרגע הזה שעוצרים את המזמוז וכל אחד מוריד את הבגדים שנשארו עליו, היה יכול להיות ממש מביך עבורי. אולי פתאום היא תראה משהו ויירד לה ממני? נניח את הנמשים על העור הלבנבן שלי... אולי היא תראה את צמיגוני השומן בצדי הבטן הרכה מדי? את סימני המתיחה על הישבן והירכיים שנותרו מימיי כילד שמן? נכון, לא רואים היום, אבל בתוכי גר אותו ילד שמן. כשאני מביט במראה הוא עדיין מביט בי חזרה. בטוח שאף נערה לא תרצה בו.

הגוף שלי והסקס שלי - לפעמים הם חברים, לפעמים זרים. כמה דעות, פחדים והשלכות אני מחזיק על הגוף שלי. כמה הם נוכחים כשאני באינטראקציה מינית. הרבה יותר קל לי למנות מה אני לא אוהב בגוף שלי ממה כן. כגבר, יש מהגוף שלי מגוון ציפיות - הוא צריך להיות חזק, גבוה, עמיד, שרירי, אתלטי, מתפקד, שומר, מגן. ואני? רוב חיי הרגשתי עדין מדי.


זה התחיל מול הבנים בספורט, במכות או כשהציקו לי עד שהפכתי שמן. אחר כך באו הבנות, שעבורן לא הייתי מחוספס מספיק או יפה מספיק או גבוה מספיק. לא מעט נשים אמרו לי שהן רוצות גבר גבוה, כמעין דרך עדינה לומר לי שאני לא מתאים. אני מבין את הרצון בגבר שיעטוף אותך או ירים אותך אל על, שתרגישי מוגנות ובטוחה בנוכחותו, כמו ילדה בזרועותיו של אבא. גם אני מוצא אירוטיות באשה נמוכה ממני. לרגע זה גורם לי להרגיש בתפקיד "הגבר". אבל מה לעשות שנולדתי נמוך מהממוצע.

אה, וגם התחלתי להקריח בגיל צעיר. שיער שופע הוא סמל לעוצמה, חיות ונעורים, ושלי מידלדל. השקעתי המון אנרגיה בלהסתיר את זה, לכסות על זה, בלהיות ער לכל שערה שזזה ברוח פן תחשוף את מצוקתי, עד שגילחתי הכל ודי. מזל שאני חי בתקופה שבה קרחת זו גם בחירה אופנתית. במיטה, חוויתי פער גדול בין רגעי ההתמסרות והעוצמה שבמיניות לבין תחושות החוסר שהתעוררו בי ביחס לגופי. הפחד שאדחה כשאהיה עירום ופגיע - שיתק אותי.



וכמובן יש גם את עניין הגודל. הוא גדול מספיק? מרשים מספיק? מספק מספיק? אומרים שהגודל לא קובע, אבל שמעתי לא מעט נשים אומרות שדווקא כן. כשכבר החמיאו לי על האורך, מה שהעסיק אותי היה למה לא החמיאו על העובי, וכמובן שאת מה שעשיתי לעצמי - עשיתי גם לסביבה. בחנתי, השוואתי, שפטתי ופסלתי. אחרים, אחרות, ובעיקר את עצמי.


השינוי החל כשגיליתי שאני אוהב לרקוד. כשאני זז, מתוך שקט פנימי והקשבה לגוף שלי, אני גבוה, חזק ויפה בדיוק כמו שאני. במידה שאינה יחסית. את התחושה זאת הצלחתי להעביר איתי גם לחדר המיטות, כהתחלתי לזוז ולנשום בחיבור עם זוגתי מתוך נוכחות פנימית ולא דרך חיפוש חיצוני. קפיצה נוספת התרחשה כשהתחלתי ללכת למרחבי מיניות-מודעת וסדנאות. שם גיליתי במפתיע שכשכולם עירומים נוצרת בי תחושה של חופש מיוחד. העניין הוא שבשביל זה צריך להתפשט, באור.


"טקס הסרה" הוא תרגיל קבוצתי שבו כל אחד מסיר את מלבושיו (עד כמה שמתאים לו). עם כל פריט שנוגע ברצפה, אומר המסיר בקול את מה הוא מסיר (מטפורית) מעליו. "אני מסיר את הבושה שלי מהגוף שלי" - ויורדות המכנסיים. "אני מסיר את השיפוט שלי על אחרים" - ויורדת החולצה. "אני מסיר מעלי את מדדי היופי שהפנמתי" - ויורדים התחתונים.

והנה אני עומד עירום מול קבוצה קטנה של אנשים זרים, מנסה להחזיק את הבטן בפנים ולהראות בטוח בעצמי. מגניב מבטים מקטלגים לגופות שסביבי. ואז, תוך כמה דקות, המבט משתנה כמו כשיוצאים מחשיכה והעיניים מתרגלות לאור. לפתע, פחות אכפת לי באיזה זווית רואים לי את התחת.


אולי זו ההפנמה שרובנו מרגישים חסרים ופגיעים עם הגוף שלנו. אולי כי לימדו אותנו להסתיר, שהגוף הוא וולגרי, מאיים, פגום - וששם, בחוץ, אנחנו מוצפים בפרסומות עמוסים איברי גוף מושלמים שמזכירים לנו שתמיד יש מישהו טוב יותר מאיתנו. אבל כשכולנו עירומים ומרשים לעצמנו להיות חשופים, גם אני מרשה לעצמי לתת אהבה לחלקים שלמדתי להחביא, ומאפשר לאחרים להביט בי ובפגמים שלי.


כשאני מנסה להיזכר למה אני מתגעגע בגופן של נשים שהיו בנות זוג שלי, עולים הדברים שהן לא אהבו בעצמן. את החלקים שהתביישו להראות לי. אלה הדברים שבמפגש הראשון איתם הייתי שופט, אבל הם הם הדברים שכיום אני מוצא הכי סקסיים. אני עורג אל האף השבור, השד הנפול, הפטמה הלא סימטרית, פלומת השיער על הבטן, השן העקומה, העין הקצת פוזלת, הצלקת, הצלוליטיס, הכרס. את כל אלה כישפה האהבה והפכה לתמצית הסוד האירוטי. כמה אירוני... בעצם אני אוהב פגמים.


משהו נרגע בי בשנים האחרונות. אני מוצא את עצמי עירום ונינוח במגוון סיטואציות חברתיות. אני עדיין שופט את הגוף שלי, אבל אם אני מצליח לתפוס את עצמי חושב משהו ביקורתי עליו, אני עוצר ומלטף את החלק הזה. אני מזיז אותו, מרגיש אותו מבפנים, רוקד איתו כחלק ממכלול הגוף שלי, ומשהו משתחרר. כי כשאני מסכים לחשוף את הפגמים שלי, אני מגלה שהם מסמנים לי את השביל אל החופש והעונג.

מתוך הבלוג שלי ב'הארץ' - 'סקסטינג'

https://www.haaretz.co.il/blogs/shaharberlovich

שחר ברלוביץ - מדריך לתקשורת אינטימית

ליצירת קשר - 054-7944986

Snupkin@Gmail.com

  • Facebook Social Icon

לעמוד הפייסבוק שלי לחצו

שחר ברלוביץ - מנחה לתקשורת אינטימית