נכנסים לאוהל גדול ומאובק. אשה בלבוש מינימליסטי מראה לנו את הדרך ואנחנו הולכים אחריה ונעמדים בתור שבסופו וילון אדום. זה נראה כמעט כמו תור רגיל לקולנוע או כשמחכים שיתפנה שולחן במסעדה. רק שכאן מחכים שיתפנה מזרן. תור לאורגיה.
זה היה לפני כמה שנים, בימים הראשונים שלי בעולם הסדנאות המיניות. שמעתי שמועות שקורים דברים כאלה, אבל לא במעגל שלי. ואז הגענו לפסטיבל באמצע המדבר. בערב יש כאן מתחם שנקרא Love Dome. החברה החדשה שלי אמרה "בוא נלך". היא כבר היתה באירועים כאלה. "בטח", עניתי לה, אבל רעדו לי הביצים. מה אם זה יהיה פרוע מדי או דוחה? מה אם לא יעמוד לי? מה אם היא תלך עם מישהו אחר? רגע לפני שבאנו לקחתי בפעם הראשונה בחיי ויאגרה. לא יודע אם זה יעזור, בטח זה לא יזיק.
התור זז לאט. דחוס ומחניק. אין מגבלה לכמה זמן אפשר להיות בפנים, אז קשה להעריך כמה נחכה. בינתיים, הלב שלי דופק חזק. כל כמה דקות יוצא זוג מבעד לווילון. חלקם סמוקים ונמרצים, חלקם מבוישים ומהוססים. כל התור מביט בהם. מה קורה שם בפנים?
הקהל מעורב וצבעוני. צעירים ומבוגרים. מדי פעם מישהו מחבק לשלום את חברה שלי, אנשים שהיא מכירה. מכירה אינטימית? למרות שהיא כאן איתי, אני מרגיש שכולם מכירים אותה טוב יותר ממני. הזוג שמאחורינו מאוד חברותי כלפינו, בעיקר הגבר. אולי הם רוצים שנצטרף אליהם? אולי הוא נחמד אלי כי הוא בעניין של חברה שלי? מזל שסיכמנו מראש שזה רק שנינו, כי זו הפעם הראשונה שלי עם סקס במרחב ציבורי. הגבר מציע לה שאכטה, היא לוקחת שאיפה. מוזר, איתי היא אף פעם לא מעשנת...
התור לא זז. היא מכירה את הסלקטור והולכת לבקש שיכניס אותנו. "הוא לא יכול להכניס חברים", היא אומרת בעצבנות כשהיא חוזרת. קשה לי לתפוס איתה קשר עין. היא אומרת שקלאוסטרופובי בשבילה - אז אני מנסה להצחיק אותה. היא לא צוחקת. אני מחבק אותה והיא קצת נרגעת. חשבתי שהיא זו שתתמוך בי, איך זה ששוב אני בתפקיד התומך? מה עושים שם בפנים? מה מצופה ממני? איך לא אאכזב אותה?
לפנינו זוג גברים חסונים מתמזמזים. גבר שלישי נעמד לידם, מנסה לשכנע אותם שייכנסו יחד איתו. אפשר להיכנס רק עם פרטנר או יותר. הם מנפנפים אותו וחוזרים להתמזמז. אנחנו מתקרבים לאט על פתח הכניסה. כבר אפשר לראות מבעד לווילון האדום חלקי גוף ערומים בכל פעם כשזוג יוצא. מרגיש קצת כמו בעלייה לרכבת הרים. מפחיד ומרגש. זהו אנחנו כמעט שם, אין דרך חזרה.
בלב האקשן
גל של לחות מכה בנו. ריחות מתוקים וחמוצים באוויר. המחזה מרהיב. המון גופות עירומים זזים ומתפלשים. זה משונה וטבעי כאחד. בא לי פשוט להסתכל על זה אבל "המארחת" מסבירה לנו שחייבים להיות בפעילות, אסור סתם להסתכל. באים "לתת עבודה". היא מראה לנו איפה לשים את הבגדים ואנחנו מתפשטים. היא מסמנת לנו את המזרון שהתפנה עבורנו. איפשהו במרכז החלל, ואנחנו מדלגים לשם בין גופות מיוזעים, פורשים סדין שהבאנו איתנו ומתיישבים.
זה דווקא נחמד להיות בלב האקשן. זוגות, שלישיות, רביעיות, מרתק. מוזר שאסור סתם להסתכל. בשביל מה אנשים באים לעשות סקס במקום שיש בו עוד אנשים אם לא בשביל שיסתכלו עליהם? אנחנו מתחילים להתנשק ולגעת אבל משהו מוזר עם חברה שלי. אולי ככה היא בסיטואציות כאלה, אולי זה הגראס, אולי זה בכלל אני שמוזר. היא מעודדת אותי להתמזמז אבל משהו בה קפוא. היא יורדת לי וכולם רואים אותי. זה נעים ומוזר.
נראה לי שהוויאגרה התחילה לפעול כי עומד לי אבל אני לא ממש מרגיש משהו. כאילו זה הזין של מישהו אחר. בא לי להתמסר, אבל זה מרגיש טכני. חוץ מזה, מאוד מסיח את הדעת להיות מוקף באנשים שגונחים. במזרון לידנו זוג הגברים מהתור באקט סוער. מרגש אותי שגייז וסטרייטים יכולים לחלוק את אותו מגרש משחקים מיני. בפנטזיות שלי דמיינתי אורגיה כמשהו פרוע ומשוחרר, חלמתי על שפע של עונג ומגע עם המון אנשים, בלי קנאה, בלי בושה, בלי עכבות.
אני מסתכל למטה על ראשה של חברה שלי שעושה לי נעים, והיא נראית לי זרה ומוזרה. משהו בה מאובן. פתאום אני מרגיש חשוף. מתיישב. מבולבל. גם היא נראית מבולבלת, אולי מאוכזבת. אני מפנה את מבטי אבל לאן שאני לא מסתכל יש אנשים מזדיינים. מרכין מבט למזרון. "בא לי שיהיה לך כיף", היא אומרת.
המארחת ניגשת אלינו ורומזת שלא מתאים שסתם נשב ונדבר. אנחנו מהנהנים וממהרים להישכב אחד לצד השנייה ולהראות עסוקים. אנחנו מתלטפים בעדינות, ואני שואל אותה אם היא רוצה שאגע לה בפות. לוחש לה שלקחתי ויאגרה ושאני לא מרגיש את הזין שלי. היא עונה שעישנה כי היתה מתוחה, רצתה שתהיה לנו חוויה טובה, אבל עכשיו היא מרגישה כאילו היא בתוך בועה מפלסטיק צמיגי ושהמגע שלי עושה לה חשק לעשות פיפי. אנחנו צוחקים ומישהו ניגש ואומר לנו לצאת. אנחנו אוספים את עצמנו ואת חפצינו, נותנים מבט אחרון ביופי האנושי הזה ויוצאים.
באוהל, בבועה שלנו, אנחנו מסכמים שבפעם הבאה לא לוקחים חומרים שעלולים לבלבל. החלטנו גם שנבדוק יותר זה את מצבו של זו. אולי אפילו נעשה סימן עם היד כשאי אפשר לדבר. אצבע אחת ל"הכל אחלה", שתי אצבעות ל"מורכב לי ואני מתמודד/ת עם זה", שלוש אצבעות ל"בוא/י נפסיק ונתאפס רגע יחד". מכורבלים ונינוחים היא נרדמת בזרועותיי. פאק! מה עושים עם הזיקפה הזאת עכשיו?
מתוך הבלוג שלי ב'הארץ' - 'סקסטינג'