מכירים את זה שאתם באמצע מזמוז, משהו לא מדויק לכם ולא ברור לכם מה? או שלפעמים בא לכם משהו בסקס אבל קשה לכם להגיד מה אתם רוצים? או שאחרי סקס אתם מרגישים קצר מוזר, מן תחושת אי-נוחות כזאת?
אם גם לכם קשה לפעמים להבין מה אתם רוצים - ביחסים, דייטים וסקס, הטקסט הזה הוא כנראה בשבילכם.
לא לדעת מה אנחנו רוצים בסקס, זה מאוד נפוץ. לפעמים זה ממש ברור לי מה בא לי, אבל במקרים רבים העניין מעורפל. בא לי יותר עדין או יותר סוער? להוביל או להיות מובל? מין אוראלי, חדירה או בכלל קיצי בגב?
המחיר של לא-לדעת הוא שיש סיכוי טוב שלא תקבלו את מה שאתם רוצים, וזה מתסכל. לפעמים נעים לזרום עם מה שקורה, אם הנטייה שלנו היא לוותר על עצמנו לטובת מי שאתנו, זה עשוי להפוך לריצוי. התוצאה היא טעם מריר שנשאר בפה וגם מרחק מהפרטנר. השלכה נוספת של לא-לדעת, היא שחוסר חיבור לרצון משאיר אותנו במקומות המוכרים שלנו, ולכן הופך משעמם עם הזמן. הבלבול הזה עשוי לגרום לנו גם לשדר מסרים כפולים, ובכך להעביר את תחושת הבלבול לפרטנר. לא כיף.
למה זה קורה? רובנו חונכנו שמין טוב קורה מעצמו, כמו ריקוד טלפתי של שני רקדנים מיומנים. מאחורי הדימוי הזה מסתתרת בושה גדולה ממין. אסור ומביך לדבר על זה, אז אנחנו מעדיפים שזה פשוט "יקרה". להגיד או לבקש את מה שאנחנו רוצים זו פעולה שמעוררת בנו פחד ומבוכה, והפחד והמבוכה שהתשוקות והרצונות שלנו הם "סוטים" או לא ראויים מערפלים את הבהירות שלנו. אופציה אחרת היא שאנחנו עסוקים מדי במה שהפרטנר שלכם רוצה, ומאבדים קשב לעצמנו. וכך במשך הזמן, כבר לא ברור לנו מה אנחנו באמת רוצים. ואולי אנחנו כן יודעים, אבל מתביישים לבטא את זה. ומה אם ידחו אותנו? מה אם יגידו לנו לא?
לא-לדעת הוא עניין נפוץ אצל נשים וגברים כאחד. גברים "אמורים" להוביל ולדעת מה הם רוצים בכל רגע נתון; נשים "אמורות" לא לרצות או לרצות רק דברים עדינים ורגשיים. פה וגם פה הציפייה המגדרית מכניסה אותנו לפינה שעשויה ליצור בלבול.
הסכמה זה לא מספיק. ברור שמצב שבו אנחנו לא רוצים משהו ומישהו כופה אותו עלינו הוא גרוע מאוד. אבל גם כשאנחנו מסכימים למשהו, זה לא אומר שאנחנו ממש רוצים אותו. אולי אנחנו רק עושים טובה. כשאין לנו רצון ברור, יש סיכוי שמשהו לא נעים לנו יקרה. מדברים לאחרונה על חיפוש אחרי "רצון נלהב" במקום "הסכמה". זה רעיון מעולה, אבל גם הציפייה שכל מה שנעשה במין יהיה "נלהב", היא לא פרקטית. לא תמיד אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים; לפעמים מדובר בחיפוש וגישוש, ניסוי וטעייה. לפעמים לוקח לנו זמן להיפתח ולהתחמם לתוך תשוקה.
אז מה עושים כשאין "כן" נלהב? - מחפשים את הכיוון שיביא אליו. כשאתם מזהים שהרצון שלכם לא ברור, נסו לשים אותו על ציר של 1 עד 10. למשל, כמה מאחד עד עשר, בא לי להתנשק עם הבחור הזה? כמה בא לי לתת עכשיו מין אוראלי? אם התשובה שלכם היא 8 ומעלה, אתם מחוברים לרצון שלכם. אם התשובה שלכם היא 2 ומטה, כנראה שזה לא מה שאתם רוצים. אבל אם אתם איפה שהוא בין 3 ל-7, אתם כנראה מתלבטים. שאלו את עצמכם מה יעזור לכם לזוז צעד אחד לקראת העשר? לא חייבים להיות תמיד ב-10, אבל החיפוש אחר הכן הנלהב, ילמד אתכם משהו על המצב. יש מגוון פרמטרים שהשנוי שלהם יכול לקדם אתכם לקראת ה-10. לפעמים מה שלוחץ לכם על הברקס ויוצר אצלכם הסתייגות מבלבלת, הוא משהו ששינוי קטן או כמה מילים פשוטות יכול להתפוגג.
משהו שתעשו או תגידו - אולי אם יהיה לכם פיזית יותר נוח; אולי אם תלכו קודם להתקלח; אולי אם תדעו בביטחון שאתם יכולים להפסיק מתי שאתם רוצים וזה יהיה סבבה; אולי אם תדעו לאן הקשר הזה הולך; אולי אם תדעו שאין ציפייה מכם לעשות משהו בתמורה.
משהו שהפרטנר יעשה או יגיד - אולי אם היא תזוז יותר לאט או תיגע בי קודם בצורה מסוימת; אם ילך לצחצח שיניים; או אם תשתף אותי באיך היא מרגישה כלפיי.
משהו שישתנה בסיטואציה - אולי אם נשנה תנוחה; אולי או נתפשט; נעבור לחדר אחר; נסגור את המזגן; נחכה שיהיה יותר שקט. כך לדוגמה: אתם באמצע מזמוז סוער על הספה, הוא מתחיל להוריד לך את החולצה ופתאום את מתבלבלת; לא ברור לך אם זה מה שאת רוצה. זה הזמן לבדוק איפה הכן שלך. את בודקת עם עצמך ומגלה שאת מרגישה 6 בנוגע להמשך ההתפשטות. מה יעזור לך להרגיש יותר בנוח? אולי אם יהיה ברור שלא מורידים הערב בגדים תחתונים, אולי אם תעמעמו קצת את אורות או שאת תהיי זו שמעליו ותקבעי את הקצב - אולי אז תוכלי לטפס לכיוון ה-10 המיוחל?
כשהדברים מתבהרים, הלבטים, ההסתייגויות ומה יכול לקרב אותנו לכן נלהב, נוכל לבקש או לשתף את הפרטנר שלכם. לפעמים שינוי קטן עושה הבדל גדול.
אותו דבר כשמדובר בצד שמנגד. אם מישהו מולכם מהוסס או שלא ברור מה הוא משדר - כנראה שהוא או היא לא נמצאים בכן שלהם. זה הזמן לשאול במקום לפעול, כי רגע של מבוכה עדיף על פעולה שמתבררת כלא נעימה. בנוסף, התשובה עשויה לקחת אתכם למקום קרוב ומעניין יותר.
לא חייבים לפתוח אקסל לפני שנכנסים למיטה, אבל כן רצוי לתרגל על יבש. לפעמים בזמן אמת אנחנו מוצפים ביותר מדי תחושות, ולכן כדי לתרגל את הכלים האלה מבעוד מועד. נסו את זה עכשיו. דמיינו שמישהו מציע לכם הצעה סקסית, משהו שעשוי לאתגר אתכם. דמיינו שאתם מקשיבים להצעה ומבקשים רגע לחשוב על זה. נסו להרגיש מה זה עושה לכם בגוף. מה הראש חושב על זה. מה הלב מרגיש, מה הבטן אומרת לכם. עכשיו שימו את הנתונים על ציר. אם אתם במספרים שבאמצע - מה יכול להזיז אתכם צעד אחד לקראת הכן הנלהב שלכם?
מה אומרים כשיש בלבול - לפעמים קודם כל לומר 'לא', דווקא משרה ביטחון. לפעמים כדי להרגיש ביטחון כדאי לסרב כמה פעמים, אם הפרטנר שלכם מקבל את זה בטוב, זה סימן שבטוח אתו, ואולי דווקא אז יעלה ויבוא לכם 'ה'כן' שלכם. לפעמים לעצור, זו דרך לקבל ביטחון. אופציה נוספת היא לבקש להאט. כדאי לשתף את הפרטנר שלכם במצב שלכם, לפעמים לשתף בחששות שלכם, יצור קרבה וביטחון שיובילו לבהירות. כשאתם משתפים בהסתייגות שלכם, נסו גם להגיד, מה אתם כן אוהבים בסיטואציה. שתפו מה אתם אוהבים בחיבור, זה ירכך את פוטנציאל הדחיה שהוא/היא עשויים לחוות. דבר נוסף, היו סלחנים עם עצמכם על הבלבול שלכם. זה בסדר שאתם לא יודעים מה בה לכם. נסו להיות סקרנים לגבי הבלבול שלכם ולא שיפוטיים.
אם יש לכם פרטנר/ית קבוע ויש לכם קושי בנושא הזה, תנו לו/לה לקרוא את הטור הזה. והציעו להם, לשחק אתכם משחק, שבו פעם בכמה זמן, אחד מכם מציע לעשות משהו ארוטי ושואל את האחר כמה הוא/היא בעניין מ1 עד 10, ומה יעזור לו לזוז אחד לקראת ה10.
70% מרגש, 30% מפחיד - לפעמים לעשות משהו חדש, זה מפחיד, וברור שאין שם "כן" נלהב. חשש לפני סיטואציה אינטימית לא בהכרח מצביע על כך שזה לא מתאים לנו. זה כן אומר, שכדאי שנהיה זהירים. החשש הוא מה שמגן עלינו, אז איך יודעים מתי כדאי להתגבר עליו? מחפשים את ההתרגשות. אם אתם מביעים חשש והפרטנר שלכם מתעלם ממנו, או מנסה לשכנע אתכם ולא מתאים את עצמו לחששות שלכם - החששות שלכם שומרים עליכם. אם כשאתם חושבים על מה שהולך לקרות יש יותר התרגשות מחשש - זה כנראה סימן שאתם בכיוון הנכון.
לצאת מהבינארי - מורה חכמה אמרה לי פעם כשהייתי בתקופה מבולבלת, "אם אתה רואה רק שתי אפשרויות, כנראה שאתה מפספס משהו, נסה למצוא לפחות שש אפשרויות". כשאנחנו בסיטואציה אינטימית, משהו מרגיש לא במקום, ואנחנו רואים רק שתי אפשרויות ושתיהן לא נעימות - לסרב (ולבאס את הפרטנר) או לא להגיד כלום ולהמשיך להיות באי-נוחות - ברור שנכנס למצוקה ובלבול. אם נחליף את החשיבה הבינארית בכזו של רצף, ייפתח מרווח של בחירה, התלבטות והקשבה עצמית.
במקום לדחוק את עצמנו לתשובה, מתוך פחד לאכזב או לפספס, כדאי לנסות להקשיב למגוון הקולות שבתוכנו. אם ניתן להם מקום, נסתקרן לגביהם, בדרך כלל נמצא שם רמז למשהו קטן שאפשר לשנות או לבקש, כזה שיכול להפוך את החוויה להרבה יותר קרובה ומענגת.
הטקסט נלקח ממאמר שלי במדור 'איך חיים', ב'הארץ'