לפני שאתם צולבים את הילד על פורנו, יש לי כמה שאלות אליכם...

במפגש זום שעסק בחינוך מיני, שמעתי בעיקר דאגה מתרבות המסכים ובני הנוער עצמם (בנים). אני בהחלט מבין את הצורך ההורי בביטחון, אבל במקביל רואה בשיח הזה גם סוג של הזנחה.


כשהשיח על חינוך למיניות עולה למודעות, הוא לרוב מונע מתוך פחד. אם בעבר הרחוק "החשודים העיקריים" היו הפחד מסוטים ברחוב, אונס בקיבוץ או בחורשה אפלה, ובעבר היותר קרוב היו אלה הפחד ממחלות מין והריונות לא רצויים - הרי שכיום הוא נסוב סביב פורנו, בני הנוער עצמם (בנים) ותרבות המסכים.



אין ספק, מאז התפשטות מגפת הקורונה, זמן המסך שאליו נחשפים הילדים ובני נוער עלה משמעותית. ועדיין נשאלת השאלה: פורנו, TikTok, אינסטוש - עד כמה זה מזיק? איך זה משפיע על ההתפתחות המינית? לפני כשבוע הצטרפתי למפגש זום להורים על חינוך מיני. אין לי ילדים, אז בעיקר הקשבתי. שמעתי הרבה דאגה וחוסר אונים, מבוכה ובלבול, וגם - צורך גדול במציאת אשמים ופתרונות. עיקר השאלות והתהיות עסקו באיך להגביל, לרסן, לשמור, לצמצם, למנוע, לחסום וגם להעניש.


אני בהחלט מבין את הצורך ההורי בביטחון, בהירות ושקט. אבל במקביל אני רואה בשיח הזה גם סוג של הזנחה. רוב ההורים, רוב הזמן, דוחקים את חשיבות החינוך המיני לשוליים. רובם מקווים שזה "יסתדר מעצמו". לרובם קל להתגייס נגד משהו, ופחות בעד משהו. נכון, זה מביך לדבר על מין עם ילדים ובני נוער. עד כמה שזה אבסורדי, יותר חשוב לנו לדבר איתם על אונס מאשר על עונג.


בקרב בני נוער יש הרבה בלבול סביב מיניות, בעיקר משום שהם מקבלים מהסביבה מסרים סותרים. מצד אחד, מפחידים אותם. מצד שני, נראה כי כל העולם עוסק בזה כל הזמן; מצד אחד מעודדים אותם לחופש ולביטוי עצמי, ובאותה נשימה משדרים להם בושה ושיפוטיות; אומרים להם לקבל את עצמם ואת גופם כמו שהם, ובמקביל מפציצים אותם בדימויי גוף מוגזמים בכל מקום; אומרים להם לשמור על גופם ולהחליט בהתאם לצו מצפונם, ובאותו משפט מצווים עליהם לציית בבית הספר והצבא.


אין פלא, אם כך, שקיים חוסר אמון גדול בין בני נוער למבוגרים סביב מיניות. הבעיה היא שהמסרים הסביבתיים שמתבגרים קולטים, משפיעים על התנהגותם החברתית והאישית. הדרך שבה הם תופשים מושגים מופשטים כמו מגע, מיניות, גבולות, תפקידים מגדריים ודימוי גוף, מושפעת מהעולם החיצוני, ולאלה יש השפעה על חיי המין העתידים שלהם לא פחות ממידת חשיפתם למסכים. מיניות טובה היא לא רק איך לא להיכנס להריון, איך לא לחטוף מחלה או "להיות בהסכמה". מיניות טובה היא קודם כל היכולת להקשיב לעצמי, לתקשר בבהירות מה שמתאים לי ומה לא מתאים לי, להיות מחובר לגוף שלי, לעונג שלי ולסקרנות שלי. חשובה עוד יותר היא המסוגלות להיות באינטימיות, כלומר: היכולת להביא פגיעות לתקשורת הבין-אישית.


שיח שמתווך את התכנים שבפורנו והמסכים הוא חשוב, אבל הוא אינו העיקר. מה חשוב יותר היא הדוגמה האישית. הסתכלתי על קבוצת ההורים שנכחו במפגש וראיתי אנשים שרוצים מיניות בריאה לילדיהם, אבל אין להם מושג מה זה אומר ואיך להשיג זאת עבור עצמם. ראיתי הורים נבוכים, שלא מדברים על מיניות בחייהם האישיים, שלא מסוגלים להסתכל אחד לשנייה בעיניים. הקשבתי לאמא שחרדה מהמסרים שהמדיה מעבירה לגבי דימוי גוף, כשהיא בעצמה מאופרת ומנותחת מאוד. האזנתי למחנך של כיתות י"א שמזהיר מפני פורנו, אך צופה בו בסתר.


ככלל, עלתה במפגש איזו ציפייה לא ברורה שמערכת החינוך או הטלוויזיה יובילו את הדרך. עלתה גם הנטייה לחשוב שהפורנו הוא דבר שמשחית את "המוח הצעיר". אבל בואו נהיה רגע כנים עם עצמנו: מה הסיכוי שיימצאו משאבים לנושא כל-כך עדין במערכת כל-כך עמוסה? ומעבר לכך, האם באמת היה פה כל-כך טוב לפני שהפורנו כבש את האינטרנט? אולי זה יותר מדי לבקש, אבל נראה לי שלפני שיוצאים לצלוב מישהו או משהו בכיכר העיר, עדיף קודם לכן להביט פנימה - על התקשורת האינטימית הפרטית שלנו, בבית שלנו, עם בני הזוג שלנו. על המקומות שבהם אנחנו תקועים, סגורים ומבוישים לגבי המיניות שלנו. בעיני זה מה שהילדים שלנו ילמדו. עד כמה אנחנו נינוחים עם הגוף שלנו, עם מגע ועם שיח על סקס? את זה שהם יקלטו ויחקו.


הביטו אל הנעשה אצלכם בבית וחישבו: האם זה מקובל להתחבק או להביע חיבה במגע? אם לא, איך הם ילמדו מהו מגע נעים ומגע לא נעים. האם כשאתם נחשפים לתוכן עם גוון מיני (בטלוויזיה או ברשת או ברחוב) - אתם מתעלמים או מגנים? האם יש פתח בכלל לשאלות? האם אתם מכבדים את גבולותיהם של הילדים? האם הם מכבדים את הגבולות שלכם? כיצד הם ידעו לשים גבול, אם בבית הם למדו שריצוי זה חלק מאהבה? וכך זה נמשך: האם אתם נותנים לילדיכם להביא שיח פגיע בלי לחטוף ביקורת? האם הם יודעים מתי זה מרגיש בטוח להתקרב? האם אתם מצפים מהם להיות "בתפקיד המגדרי שלהם"? האם אתם האם אתם מאפשרים חקירה אל מחוץ לקונוונציות החברתיות?


פעם חשבתי שללמד מיניות זה משהו שקשור בטכניקות, בנשימות או בחיזור. ככל שהזמן עובר אני רואה כמה, בסופו של דבר, הדבר החשוב ביחסי מין זה היחסים. מיניות זה יחסים - בין אם ארוכים או מזדמנים או עם עצמי. יחסים שגם הגוף שלנו מדבר בהם. קל ללכת לאיבוד בין כל הדעות והעצות שם בחוץ. אין דרך אחת ללמד מיניות מיטיבה כמו שאין דרך אחת לקיים מיניות מיטיבה. הקשיבו לתחושות הבטן שלכם, נסו לדבר עם ילדיכם כמו שהייתם רוצים שידברו אליכם בגילם. ועוד לפני "השיחה" - אני מזמין אתכם לשאול את עצמיכם: מה הייתם רוצים שהם ילמדו על אינטימיות? סקס, בסופו של דבר, הוא תקשורת אינטימית ואת היסודות לכך אפשר ללמוד בלי לדבר בכלל על איברי מין, מחלות, הריון או פורנו.


מתוך הבלוג שלי ב'הארץ' - https://www.haaretz.co.il/blogs/shaharberlovich

שחר ברלוביץ - מדריך לתקשורת אינטימית

ליצירת קשר - 054-7944986

Snupkin@Gmail.com

  • Facebook Social Icon

לעמוד הפייסבוק שלי לחצו

שחר ברלוביץ - מנחה לתקשורת אינטימית