שלום, אני שחר ואני מכור לפורנו


שלום, אני שחר ואני מכור לפורנו. טוב, אולי מכור זה מוגזם, אבל פורנו הוא ההרגל הכי קבוע שלי. התחלתי לצפות בו בגיל 11 ומאז לא הפסקתי. היחס שלי אליו אמביוולנטי: עם הפורנו באו בושה ואשמה על הניצול והאלימות המופנים כלפי המשתתפים, ועל הזמן ש"בזבזתי לריק" בצפייה בדימויים מחפיצים, במקום להשקיע אותו בזוגיות שלי. מצד שני מצאתי בפורנו ריגוש ונחמה. מצאתי מקום שבו ללא מאמץ או התחשבות באחר, אני יכול להיות בעונג ובשקט רגעי מהעולם והפחדים שלי. וזו גם דרך מעולה ללכת לישון.


הפורנו הראשון שלי היה קלטת VHS, סרט מתחילת שנות השמונים. קראו לו Let's Talk Sex (מצחיק בהתחשב במקצוע העכשווי שלי). העלילה נסובה סביב תוכנית רדיו שבה חלקו המאזינים פנטזיות. היה שם צעיר שפנטז על סקס עם האמא החורגת שלו; היתה שם מישהי שפנטזה שזר אונס אותה כשהיא חוזרת מהעבודה; היו שם זוג בתולים שהתקשרו לקבל הדרכה. חלק מהסיטואציות ממש עניינו אותי, חלק פחות. זה היה מעורר, סוטה ומרתק.



אף-פעם לא ראיתי סקס לפני כן, רק רמיזות בכל מיני סרטים. זה היה נראה כמו סרט עלילתי, רק שבמקום שהמצלמה תזוז הצידה כשמתחילה מיניות - היא נשארה שם. ורואים הכל, הכל! הקלטת היתה שייכת לאבא שלי, והוא ניסה להחביא אותה כשהבין שגם אני חולק איתו את אוסף הפורנו שלו. לא היה לו סיכוי. רוב היום הוא היה בעבודה ולי היה מלא זמן פנוי. כמו במשחק של חתול ועכבר - הוא היה מחביא ואני הייתי מוצא. זה היה החיבור הכי אינטימי שהיה לי איתו בתקופה ההיא. זה היה אסור ולא מדובר, משהו ששייך לעולם הגדולים. ורציתי מזה עוד.


לאונן עם פורנו מצריך קואורדינציה. לתזמן את רגע האורגזמה, עם משהו שממש מגרה אותי על המסך. להריץ קדימה ואחורה את הקלטת, לפרוס את נייר הטואלט על השטיח ולקוות שאהיה בשיאי ברגע האמת, כי אחרת, שנייה-שתיים מאוחר מידי, אני עשוי לגמור על פרצוף של איזה גבר משופם.


כשנהייתה לי חברה ראשונה, הרגשתי רגשות אשם. אולי זו בעצם בגידה שאני מאונן על בנות אחרות? תמיד היה לי ברור שמה שאני רואה בפורנו הוא מוגזם. התנוחות, הסיבולות, כמות המשתתפים וגודל האיברים. מן גרסה קרקסית לסקס. ידעתי שזו רק פנטזיה (כמו שידעתי שרמבו או סופרמן הם פנטזיות) ועדיין זה יצר אצלי שיפוט על גודל הזין ו"הביצועים" שלי. מהפורנו למדתי שאני צריך להיות חזק וגדול, ויוזם וכובש, אבל בעצם זה גם היה המסר ברוב הסרטים ההוליוודיים שגדלתי עליהם. הפער בין המיניות שראיתי בתרבות המיינסטרים לבין מה שראיתי בסרטים הכחולים, היה כל-כך גדול, שלא האמנתי לשניהם. וכך נותרתי לגשש באפלה ולהבין מה היא בעצם מיניות אמיתית.


מעולם לא גמרתי למישהי על הפנים. כשאני במפגש מיני אני בתדר אחר מכשאני רואה פורנו. בנות הזוג שלי במהלך השנים תהו איך זה שהמיניות שלי לא דומה למה שקורה בפורנו. מסתבר, שאני מעדיף סקס איטי ועדין, פנים על פנים, מאשר סקס פראי בדוגי או אורגיות המוניות. מה שכן לקחתי מהפורנו, זה את מגוון הטעמים והאפשרויות שטמונות במיניות וההבנה שכל אדם הוא עולם מיני מסקרן.


עם השנים הטעם והעדפות שלי השתנו. נראה לי שאני דיי ורסטילי. זה משתנה עם התקופה. הייתי בלסביות, מילפיות, גילפיות, צעירות, ציצי גדול, ציצי קטן, זין גדול, זין שחור, חובבנים, קלאסיקות משנות השבעים והשמונים, גונזו, בוקאקה, אורגיות, אוננות, צעירות עם זקנים, זקנות עם צעירים, אנימציה, השתנות, חירבונים, גייז, טראנסיות, בי, פורנו פמיניסטי, וזו רשימה ממש חלקית. (אם משהו מהמושגים לא מוכר לכם, חפשו בגוגל). היה שלב שחששתי שאני מכור. זה הרי אחד ההרגלים שהכי קשה לי לשבור. אני צופה יותר ממה שהייתי רוצה (לפעמים כמה שעות) וכל פעם ששמתי לי למטרה להפסיק, חזרתי להרגלי בסופו של דבר.

אז בדקתי אם אני עונה על הקריטריונים של מכור: האם זה מפריע לי בתפקוד? לא. האם יש לי חיי מין מספקים? כן. האם אני מסתיר את זה? לא. האם קשה לי כשאין לי את זה? להפתעתי, לא. מסתבר שהמחיר העיקרי שאני משלם על ההרגל הזה הוא רגשות האשם על ההרגל הזה. איזה צרכים מקבלים אצלי מענה כשאני צופה בפורנו? קודם כל, סקרנות. זה מרתק אותי לצפות בסקס. אני מציצן, זו דרך בשבילי ללמוד על העולם. כמובן שיש שם גם עונג אבל מעבר אליו, יש בצפייה משהו ראשוני ופרטי, משהו שהוא רק עבור עצמי, בלי צורך לספק או לרצות מישהו אחר. לעתים אני מוצא שם תחושה של שקט ושליטה בחיים המשעממים והכאוטיים לפרקים שלי. וישנה גם את הנחמה שבפנטזיה - זה המקום להתחבר לחלקים אסורים או אגרסיביים שאין להם מקום ביום-יום ובמיטה שלי.


כשהתחלתי לקבל את הצרכים שלי כלגיטימיים, היחס שלי לפורנו השתנה. האשמה הפכה בהדרגה לאמפתיה לחלקים הלא-מושלמים שבי. וכמו בינג' בסדרה מטופשת או חיבה לג'נק פוד, גם עם פורנו, לפעמים זה משאיר אותי מרוקן ולפעמים זה בול מה שהייתי צריך. הדילמה העיקרית שנשארה איתי לכל אורך הדרך היא הניצול ששורר בתעשייה הזו. גל של גועל ועצבות עולה בי כשלפעמים אני נחשף לסרטון שמרגיש שנעשה בכפייה.

אני מחפש אתרים בתשלום, שיש בהם סרטים שנראה שנעשו תחת תנאים הולמים. אך כאן עולה השאלה אם זה לגיטימי בכלל לעשות סקס תמורת כסף, ועל כך הדעות חלוקות. אני בעד שמי שרוצה לעשות כסף מלהצטלם עושה סקס שיוכל לעשות זאת בחופשיות וביטחון. זה אפילו חשוב. חשוב שנוכל לראות אנשים עושים סקס. בעיניי הפתרון אינו השמצה של הפורנו, אלא רגולציה של הפורנו שדרכה אפשר יהיה להגן על מי שפגיע ולתמוך במי שמעז. נראה שהפורנו חלחל לתרבות המיינסטרים בין אם אנחנו בעדו או נגדו. קצת כמו המלחמה בסמים, זהו קרב אבוד שבו עדיף לתת לגיטימציה שתכניס לשוק יותר משאבים יצירתיים וחינוכיים.


נראה שהפורנו הפך לשעיר לעזאזל של הכשל החברתי בחינוך המיני, באין אלטרנטיבה ראויה לדוגמאות מיניות מיטיבות, בתרבות שלנו, ממלא הפורנו את החלל. עם כל האמביוולנטיות שבדבר, אני מעדיף עולם עם פורנו מאשר עולם שמחביא מיניות. מעדיף את הכאוס הסליזי של אתרי פורנו על פני ההומוגניות המחפיצה של מקבצי פרסומות. יבוא היום ולא נצטרך להסתיר יותר את הסקרנות שלנו לסקס, ואנשים שחושפים את המיניות שלהם לעיניי העולם יהפכו לגיבורי תרבות. בשנים האחרונות, יש יותר ויותר פורנו חובבני ופמיניסטי שמספק מגוון חדש של נרטיבים ארוטיים - למי שמוכן לשלם על כך. העניין הוא שקשה לנו לשלם על משהו שאנחנו מתביישים בו, וכך ממשיך להתקיים לו מעגל המשיכה, דחייה, צפייה, הסתרה שרבים מאיתנו חיים בתוכו. האירוניה היא שככל שאנחנו מתביישים בפנטזיות שלנו ומסתירים את הרגלי הפורנו שלנו, כך אנחנו מרגישים בודדים ומבודדים יותר. משם, הדרך לעוד בינג' "בלתי נשלט" קצרה. קצרה ולפעמים מענגת




שחר ברלוביץ - מדריך לתקשורת אינטימית

ליצירת קשר - 054-7944986

Snupkin@Gmail.com

  • Facebook Social Icon

לעמוד הפייסבוק שלי לחצו

שחר ברלוביץ - מנחה לתקשורת אינטימית