"זה לא טבעי כל הטנטרה הזאת שלכם. זה נשמע כמו מלא עבודה כל הלא לגמור הזה, הנשימות והסקס הרוחני", אמר לי החבר ולגם מהבירה שלו. תחילת השיחה בינינו התמקדה בניסיון שלי להסביר לו על היתרונות שמצאתי בשליטה על הגמירה שלי, על כך שאני מתעייף פחות אחרי סקס, מרגיש את העונג בכל הגוף ולפעמים אפילו חווה גלים של אורגזמות, ולא רק שיא אחד כמו שהייתי חווה פעם.
"אבל סקס צריך להיות פשוט, ספונטני, בלי הרבה מחשבה, אינסטינקטיבי. הרי אנחנו בעצם חיות", הוא הגיב בסקפטיות. זכותו. אין לי עניין בלשכנע. אין דרך אחת ליהנות מסקס ואני בטח לא האיש שמחזיק בה. מי שרוצה לגמור מסיפוק מהיר - שיגמור. גם לי בא לפעמים לגמור ככה, בטח כשבא לי להירדם מהר או אם החברה שלי רוצה לראות אותי גומר. להכל יש מקום.
ועדיין, משהו בי התקומם לנוכח דבריו של החבר. הדיבור הזה על מהי "מיניות טבעית" או "ספונטנית" או לחילופין הטיעון "זה לא טבעי", נשלפו כל כך הרבה פעמים סביב כל-כך הרבה עניינים רק כדי לנסות לסמן מה "נכון" ומה לא. הרבה פעמים כל מה שמסתתר מאחורי זה הם שמרנות, פחד מהחדש או הרצון "להרגיש נורמלי" ביחס לסביבה.
"באמת? אתה חושב שאתה ואשתך עושים סקס כמו אנשי המערות?" שאלתי אותו, "גם גברת מערה היית מגלחת את הרגליים והפות שלה? היא לבשה תחתוני תחרה וחזיית פוש-אפ כי ככה זה בא לה טבעי, פשוט וקל? גם קופים משחקים את המשחק המקדים שאנחנו משחקים? גם הם נהנים ממין אוראלי חגיגי ספציפית ביום ההולדת או שמים את הילדים אצל סבתא כדי לקבל קצת זמן איכות, חושני?"
כל הדיון הזה רק גרם לי לחשוב יותר על כל הגינונים המיניים שאנו לוקחים כמובן מאליו, ובעצם באים מהטלוויזיה, מהספרות או מצפייה בפורנו. מה שנראה לנו "טבעי", כפי שהציג זאת החבר, הוא בעצם משהו מלאכותי, חיקוי. אנחנו חושבים שאלה הם ביטויים אותנטיים, אך בפועל הם ממושטרים על ידי החברה. מאחורי ה"טבעי" עומדת לרוב עמדה מוסרית, פוליטית ולפעמים גם כלכלית. עד לפני מאה שנה, סקס לפני הנישואין נחשב למעשה מופקר. זה עדיין המצב בתרבויות מסוימות. סקס לשם הנאה או לשם העונג הנשי, רחמנא ליצלן, גם הם בכלל לא עלו על הרדאר. אוננות נחשבה חטא. יחסים הומוסקסואלים גבו מחיר אישי וחברתי עצום עד לא מזמן ממש. כל הפעילויות המיניות האלה שנראות לנו היום "טבעיות" הן די "חדשות".
עאלק ספונטני.
משהו לגבי המלה "ספונטני": אל הקליניקה והסדנאות שלי מגיעים לא מעט זוגות מתוסכלים, שחושבים שהם דפוקים כי המיניות שלהם לא באה להם ספונטנית, כמו בסרטים. הם חושבים שעליהם לרצות אחד את השנייה, לפחות פעמיים בשבוע, לעשות מין פראי על השולחן במטבח ולקנח באנאלי. אם הם אינם עושים זאת, אז כנראה שמשהו לא בסדר.
מאחורי הדרישה לספונטניות, מסתתרים מסרים חברתיים שמרניים, כמו לא לשאול יותר מדי שאלות על מיניות, והניסיון לשמר תפקידים המגדריים (הגבר תמיד רוצה, האשה "נותנת"). זה צמצם את המיניות לחוויה צרה ורדודה שבה אין מקום לבדיקה, היסוס, חיפוש, הקשבה עצמית ושינוי. להבדיל מהמיניות שבסרטים, מיניות טובה היא דבר שכדאי לטפח, כמו הרבה יכולות נרכשות אחרות. אולי בהתחלה זה סוער וללא מאמץ, אבל לרוב, אחר כך, נדרשים תכנון ותקשורת.
הפנטזיה לפיה מיניות היא משהו קולח שפשוט בא מתוכנו, שהצרכים שלנו הם תמיד הדדיים ואנחנו מבינים אותם בטלפתיה חייתית, היא אחד ממקורות התסכול הזוגי והאירוטי הגדולים ביותר. בגלל שלא לימדו אותנו לדבר על המיניות שלנו. האידאל הפורנוגרפי/הוליוודי שנשתל במוחנו רק עושה אותנו למתוסכלים יותר, לזוגות שעסוקים ב"נורמליות המינית" שלהם ולא בעונג ובחיבור.
גם אני, שמתרגל טנטרה כבר 25 שנה, נפלתי בעברי בבור הזה, חשבתי שיש מיניות "מועדפת", "נכונה" יותר, "עמוקה" יותר, "רוחנית" יותר. היום אני ממש משתדל להסיר שיפוטים ובודק כל סיטואציה לגופה. מטרתי היא לשים לב מה עושה לי נעים, מה מקרב אותי לבת הזוג שלי, ומה הצורך שיש לי במפגש המיני הספציפי שאני נמצא בו. בין אם זה מין סוער או כרבול עדין. בשביל הרבה אנשים, הדרך להגיע לסיפוק התקבעה אי-שם באמצע שנות העשרה. לכן, מדי פעם, אני שואל את עצמי "מי אני מבחינה מינית" כלומר, מחוץ להרגלים שלי, מה נכון לי עכשיו.
ייתכן שעבור החבר הסקפטי שלי, תרגול השליטה בשפיכה זה עניין מסורבל. אולי בכלל אין לא עניין באורגזמות חדשות. השאלה שמעניינת אותי היא מה מסתתר מאחורי הצורך שלו להיות "טבעי" בסקס. האם יש שם פחד להתנסות או פחד להיכשל? ואולי יש שם פחד לשבור סטטוס-קוו ביחסים הזוגיים, מחשש שתיפתח איזו תיבת פנדורה
ולסיום, לגבי השפיכה, בעזרת תרגול לא מורכב ניתן להשיג יותר בחירה. על ידי חיזוק שרירי רצפת האגן ושילוב של נשימות ניתן להזרים את העונג לאורך כל הגוף וכך להגבירו. התרגול גם מאפשר שליטה טובה יותר במתי לגמור. מולטי אורגזמיות לגברים אינה חובה, היא אפשרות. חפשו בגוגל, שהרי זה מעשה טבעי שכולנו נסכים עליו.
מתוך הבלוג שלי ב'הארץ' - סקסטינג