מה אם אומר לכם שלפעמים אתם מפספסים הזדמנות לסקס טוב, רק כי אתם מספרים לעצמכם סיפור שמשהו לא בסדר במיניות שלכם?
אפתח בווידוי אישי: בשנים הראשונות של חיי המין שלי התנהלתי מתוך תפישה שבמיניות טובה האישה תמיד גומרת, ולכך שאפתי. הפורנו והקומדיות הרומנטיות לימדו אותי שזה גם מה שגבר מספק אמור להשיג. לפעמים זה באמת היה מתאים. אבל לא פעם זה גרם לדבקות במטרה שיצרה תסכול מצדי ולחץ על מי שאיתי. לפעמים זה יצר תחושת כישלון, גם אם הייתי ממש מענג.
הציפיות שלנו, הפחדים והבושה, הדימוי העצמי, התפישות המגדריות וההתניות החברתיות, מתגבשים עם הזמן לכדי אוסף של אמונות והנחות בהן אנו מחזיקים ביחס לעצמנו, על המיניות שלנו ועל מיניות בכלל. לפעמים הן שקופות ובלתי נראות לנו ולפעמים הן מונעות מאיתנו להיות נוכחים במעשה האהבה. תפישות כמו "אני לא טוב/ה בסקס", "יש לי זין/ציצי קטן מדי", "גברים רוצים רק לזיין", "נשים רק רוצות חתונה" צובעות את החוויה המינית בצבע שמצמצם את הפוטנציאל הגלום במפגש אותנטי.
בהיעדר מודלים ריאליסטיים ועם חינוך מיני לקוי, ברבים מאיתנו התקבע מודל של מיניות "נכונה" אי-שם בגיל העשרה או אחרי מערכת יחסים מינית טובה. לאורה של אותה מיניות אנחנו נוטים לשפוט את החוויה שלנו, לפעמים עוד לפני שהחלה. וכך, אם מראש אנו מניחים שמשהו לא בסדר בסיטואציה, זה לכשעצמו יצור מרחק ויגרום לחוויה מסויגת, ש"תוכיח" לנו בתורה שצדקנו שמשהו "לא בסדר". בעצם זו נבואה שהגשימה את עצמה.
אינני מתכחש לכך שלפעמים באמת יש פערים בציפיות ובצרכים בין בני זוג. יחד עם זאת, לפעמים אלו האמונות שלנו שמרחיקות אותנו מחיבור מספק. להלן מיטב האמונות המגבילות ששמעתי בקליניקה, בסדנאות ובשיחות עם חברים. אולי תפגשו כאן משהו שאתם מכירים.
מטרות והגדרות של סקס – ההנחות והאמונות שלנו איך סקס "צריך" להיות. למשל: "סקס צריך להיות סוער ותשוקתי", או להבדיל "סקס חייב להיות עדין ורומנטי". "סקס צריך להתחיל בספונטניות"; "סקס חייב להיות סימטרי" - ששנינו צריכים לעשות או להרגיש אותו דבר; סקס חייב לכלול אורגזמה או חדירה או מין אורלי - אחרת זה לא נחשב סקס; "אם מתחילים חייבים להגיע עד הסוף", כשהקצב צריך להתגבר בהדרגה עד לשיא. האטה או עצירה היא לא סימן טוב; "לא אמורים לדבר בזמן סקס" כי מילים הורסות את המומנטום.
חלק מהמשפטים האלה אולי יעלו בכם גיחוך, וחלק אולי יראה לכם דווקא הגיוני. לפעמים אנחנו בכלל לא מודעים לתפישות שלנו ולפעמים אנחנו מודעים להן אבל לא ערים למה שהן יוצרות בחיינו. זה נראה לנו ש"ככה זה בחיים" ואין מה לעשות.
תפישות מגדריות – ההנחות והאמונות שלנו איך אני אמור להתנהג במיטה בתור גבר או בתור אישה. למשל: "גברים אמורים להוביל" – תמיד לדעת מה הם רוצים; "גברים תמיד רוצים ומוכנים לסקס"; "גברים לא אמורים להביע רגשות ועדינות בזמן מיניות"; "גברים אוהבים סקס חזק"; "אם לא עומד לגבר סימן שהוא לא נמשך או לא בעניין של סקס". נשים לעומת זאת אמורות להיות "מחוברות רגשית"; "עדינות ומתמסרות"; "רוצות רק סקס עם אהבה", "גומרות מחדירה", "להיות קולניות כשהן גומרות".
הקושי שעלול להיווצר בתפישות כאלה הוא בהרגשה שאנחנו "לא מספיק גבריים/נשיים" או שאנחנו "לא עומדים בסטנדרטים". התוצאה תהיה מאמץ ניכר להוכיח/לספק את הפרטנר במקום לפעול מתוך חיבור לתשוקה שלנו.
מוסר ונורמליות – כאן נכנסים שיפוטים חברתיים ואישיים על מה נכון ולא-נכון בהתנהגות מינית שלנו. למשל: "סקס בדייט הראשון הוא סימן לחוסר רצינות או מופקרות"; "גברים צריכים לעשות את הצעד הראשון"; "מין אנאלי זה מין מנותק רגשית; "משחקי שליטה זו סטייה"; "זוגות אוהבים עושים סקס לפחות פעם בשבוע".
אתם כבר מבינים את הכיוון, הדעות הקדומות שלנו נכנסות אתנו למיטה. זכרו: אין נשיות נכונה או גבריות נכונה. אין משהו שלא נכון לכם לעשות או לרצות, בתנאי שהוא נעשה בהסכמה ומתוך רצון של מי שאתכם.
אם אתם חיים מעולה עם חלק מההנחות והאמונות שהצגתי כאן, אשריכם. אבל, אם אתם מוצאים את עצמכם טרודים במחשבה "למה דברים לא מסתדרים כמו שהם צריכים להיות", או אם אתם מאלצים את עצמכם לעשות דברים שלא מתאימים לכם רק כדי לעמוד באיזה סטנדרט אישי או זוגי - עצרו! בדקו עם עצמכם אם ההנחות הללו מקרבות או מרחיקות אתכם מהפרטנר שלכם, אם הן מוסיפות פתיחות או מגדילות ביקורת. נסו לעקוב אם משהו מטריד אתכם בזמן סקס. אם אתם משווים את החוויה שלכם למשהו שהיה פעם, או מניחים שהפרטנר לא עושה משהו "נכון", מבלי שבכלל ביקשתם ממנו לעשות אחרת, או אם אתם קולטים שהסיפוק שלכם תלוי במטרות שסימנתם לעצמכם מבעוד מועד.
אלו הם רמזים טובים לתפישות מגבילות וזו ההזדמנות לשיחה כנה עם עצמכם ועם הפרטנר שלכם. נסו לברר מה באמת חשוב לכם במיניות ואם הוא תואם את הדעות שלכם בנושא. אולי פרספקטיבה חיצונית של חבר או מטפל תעזור לכם לחשוף חלקים שאתם לא רואים בעצמכם? ככל שתבינו את ההתניות שלכם ותצליחו לדבר עליהן - הן יאבדו את כוחן. הן לא ייעלמו ביום אחד, אך ההכרה בהשפעתן היא התחלה של קבלת אחריות על חוויה האינטימית במקום להאשים את הפרטנר או את הסיטואציה. השחרור ידרוש מכם להכיר בכך שאתם לא תמיד "יודעים מה נכון" ולהיות נכונים להגיע אל המפגש המיני בלי אג'נדה ובלי מטרות לכבוש, אלא רק עם כוונה ורצון לפגוש את עצמכם ואת מי שאתכם.
מתוך הטור שלי ב'הארץ' - 'סקסטינג'