? ריצוי ביחסי מין - "שקט נפשי" בטווח הקצר או "ריחוק רגשי" בטווח הארוך

בסדנת זוגות שקיימתי החודש שאלתי מי מצא את עצמו לאחרונה עושה משהו שלא מתאים לו בסיטואציה אינטימית, רק כי לא היה לו נעים מהפרטנר. כולם הרימו את היד. כולם. נשים וגברים כאחד. על פניו לעשות משהו עבור בן/בת הזוג שלי זה אחלה, אבל כשזה בא מתוך ריצוי - מערכת היחסים משלמת מחיר. ריצוי היא אחת המחלות הכי גדולות של היחסים הזוגיים.

המלה "הסכמה "נמצאת היום בכותרות. קל לזהות ולגנות אלימות מינית בוטה על חסרי אונים. כשמישהו זר תוקף אותך - זה ברור שמשהו לא טוב קורה. אבל מספרית, האונס הכי נפוץ הוא בתוך מערכות יחסים, ולרוב הוא לא נראה מבחוץ כמו מעשה אלים. ביחסים זוגיים הגבולות האינטימיים עלולים להיטשטש והנטייה לרצות (למען שלום בית) או לאפשר למישהו לעשות לי משהו (כי זה מה שאני אמור/ה לעשות) היא רווחת מאוד.

גדלנו בחברה שמקדשת הקרבה - למען המדינה, החברה, הילדים, למען האהבה. לימדו אותנו שהאהבה היא הקרבה. תחשבו רגע על הסרטים ההוליוודיים שבהם הגיבור שמקריב את טובתו למען העולם, והגיבורה מקריבה את החיבור למשפחתה כדי להיות עם אהוב לבה. זוג אוהבים שמקריב את חייו רק כדי לא להיות בנפרד. המסר הסמוי הוא שאם הקרבת משהו שחשוב לך, כנראה שאתה ראוי לאהבה, ואנחנו מקבלים אותו מגיל ממש צעיר. זהו אידאל מקסים ורומנטי אבל יש בו מלכוד. הוא בעצם אומר לנו שהאהבה שמולנו מותנת בזה שנוותר על עצמנו.

שלא תבינו אותי לא נכון. לעזור, לתמוך, לתת - זה אחלה, אם זה מה שאני רוצה לעשות. כשזה בא מתוך פחד לאכזב או חשש שיעזבו אותי או שאשלם מחיר על הסירוב שלי, שם נוצר נתק פנימי ומערכת היחסים היא זו שתשלם את המחיר. מכירים את זה שחבר מתקשר כדי להיעזר במשהו ומבקש לדבר. אתם עונים "בטח" ואז השיחה מתחילה להתארך ולוקחת יותר זמן ממה שחשבתם. לחבר יש המון מה לשתף, אבל אתם כבר לא כל-כך מקשיבים. ואז, אחרי השיחה, יש מן תחושה של ריקנות וביקורת על החבר - בפעם הבאה אולי אפילו תסננו אותו. זה סימן שהייתם בריצוי. והחבר? הוא אפילו לא יודע שזה מה שעבר עליכם.

במיניות זה עוד יותר מסובך, כי מדברים פחות. אז איך יודעים מתי אני נותן מתוך בחירה ומתי מתוך ריצוי? הסקסולוגית, ד"ר בטי מרטין, פיתחה מודל בשם "מעגל ההסכמה" ועזרה לעשות קצת סדר בעזרת המשגה של ארבעה פעלים. היא ציירה מעגל ובו ארבעה רבעים. בכל רבע כתבה פועל שמייצג תפקיד שאנחנו משחקים בדינמיקת יחסים - נתינה/קבלה לקיחה/אפשור. מרטין יצרה מעין מצפן שעוזר להבין מה התפקיד שאני נמצא בו כשאני באינטראקציה מינית ומהם המקומות שבהם אני לא בהסכמה, למשל כשאני בריצוי.

שני פעלים המופיעים במעגל מתייחסים למה שאני עושה למעני - קבלה ולקיחה, ושני פעלים הם למען האחר - נתינה ואפשור. בדינמיקת נותן ומקבל, כששני הצדדים במעגל ההסכמה זה יכול להיות ממש נעים. אבל כשהנותן, נותן יותר ממה שהוא רוצה מרגיש שהתעייף שהוא נותן כי הוא מרגיש חייב, הוא יוצא ממעגל ההסכמה ושם עלולות לעלות תחושות של ניצול. דינמיקה נפוצה אצל הרבה זוגות היא שאחד נותן מגע כשבעצם הוא רוצה לקבל מגע אבל מפחד לבקש, והפרטנר מקבל מגע שלא ממש מתאים לו ובעצם מאפשר לבן הזוג לעשות זאת. זה מתכון להרבה אי-הבנות טרגיות.

היו לא מעט מצבים בחיי שמישהי נתנה לי מגע אבל הוא לא היה לי נעים, או הרגשתי שהיא מצפה שזה יהיה מגרה עבורי, אבל זה לא היה. לפעמים ניסיתי להגיד מה יותר נעים וזה לא עזר. אז "אפשרתי" לה "לתת" לי, וזה לא היה כיף. בעצם הפכתי אותה ללוקחת. סוג של אנסתי את עצמי דרכה, ובכך, הפכתי אותה לאנסית, בקטנה. אם אחרי סיטואציה אינטימית, כביכול נעימה, עולה בכם כעס, תחושת חוסר סבלנות, התחשבנות או ניצול - אלו בדרך כלל סימנים שהייתם מחוץ למעגל ההסכמה.

כן, החיים הם לא גן של שושנים. לא תמיד אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים. לזוז ביחד עם אנשים אחרים דורש התאמה. השאלה היא אם אתם מודעים למחיר. האם אתם מודעים לכך שאם תעשו משהו ללא רצון אמיתי מספיק פעמים, לא תרצו לעשות אותו? זה רלוונטי מאוד למיניות משום שהישות המינית שבתוכנו שואפת לפעול מתוך חדווה, וכשהחדווה נעלמת - היא מפסיקה לרצות. להיות במיניות כי "צריך" או "לא נעים לי לפגוע" זה מתכון בטוח להתפוגגות החשק. פעם הבאה כשהקול בתוככם אומר "נו, אני אעשה את זה בשבילו/ה" - עשו את החשבון: "שקט נפשי" בטווח הקצר או "ריחוק רגשי" בטווח הארוך.

מה אפשר לעשות? לשבת יחד, להסתכל על מעגל ההסכמה ולנסות לדבר בכנות עליו. באיזה רבע אתם נמצאים בסיטואציות אינטימיות? נסו לשים לב למען מי קורה מה שקורה, מה מוסכם ביניכם ומה לא מדובר, האם אתם פועלים מתוך רצון ובחירה. אולי ביום מן הימים יחלוף מן העולם המיתוס "אהבה זו הקרבה" ונעבור למודל אחר. כזה שבו בני זוג תומכים בפרטנר שלהם במילוי הצרכים שלו, מבלי שזה יהיה על חשבון מי מהם.

מתוך הבלוג שלי סקסטינג ב'הארץ'